פסק-דין בתיק ת"א 2547-08

פתח דבר

התביעה המונחת בפני, הינה לתשלום חוב כספי,  חוב בסך 56,037 ש"ח, בגין ציוד וחלקים לבניית חממות, שנרכשו מהתובעת.

תמצית העובדות    

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדות הבאות:

·        התובעת היא חברה העוסקת, בין היתר,  בייצור ושיווק חממות. הנתבע  2 הינו בעליו של משק חקלאי הידוע בשם "משק שאקי" (להלן- המשק),  הנמצא במושב אחיטוב. נתבע 1 הינו בנו של נתבע 2, אשר עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה, כמנהל המשק.      

·        ביום 23.11.03,  הוזמנו מהתובעת חלקים למנהרות, כמפורט בהזמנה אשר צורפה כנספח א לתצהיר עדותו של יצהר עמינדב, מנכ"ל התובעת (להלן - ההזמנה) .

·        תמורת ההזמנה , שולם לתובעת סך של 188,800 ש"ח, כאמור בחשבוניות מיום 24.12.03 ומיום 22.1.04, אשר צורפו כנספח ב לתצהיר עדותו של נתבע 1.

·        ממשרדי התובעת נגנבו 5 שיקים בסך כולל של 40,000 ש"ח, מתוך כלל השיקים שקיבלה התובעת תמורת ההזמנה, וזאת כאמור במסמך שהעתקו צורף
כנספח ב לתצהיר עדותו של יצהר עמינדב. התובעת הודיעה לנתבעים על גניבת השיקים ואלה בוטלו על ידי הנתבעים או מי מהם ולא נפרעו.  תחת השיקים שנגנבו, ובהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, נמסרו לתובעת 20 שיקים חדשים, בסך כולל של 20,000 ש"ח בלבד, משוכים על ידי הנתבע 1, כאמור בקבלות מיום 12.7.05, אשר צורפו כנספח ג לתצהירו של יצהר עמינדב וכפי שנאמר בסעיף 27 לתצהיר עדותו של נתבע 1.

טענות התובעת

 התובעת טוענת, כי בתשלום 20,000 ש"ח כאמור לעיל, פרעו הנתבעים רק מחצית מסך ההמחאות שנגנבו ולפיכך חייבים בתשלום יתרת החוב בסך  20,000 ש"ח. לטענתה של התובעת, נאותה לקבל שיקים בסך 20,000 ש"ח בלבד, למרות שיתרת החוב עמדה על סך של 40,000 ש"ח, וזאת לנוכח טענתו של נתבע 1 בדבר מצבו הכלכלי הרעוע, ולאור הבטחתו כי  ישלים את יתרת החוב במועד מאוחר יותר.     

התובעת טוענת עוד, כי בהתאם לבקשותיו של נתבע 1, בין בכתב ובין בעל פה,  סיפקה לנתבעים ציוד נוסף, מעבר לציוד אשר נרשם בהזמנה המקורית, וזאת בסך כולל של 26,733 ש"ח.  בענין זה מפנה התובעת להעתק הזמנות בפקס אשר צורפו כנספח ד' לתצהיר עדותו של יצהר עמינדב.      

לטענת התובעת, יש לחייב את נתבע 1 בסכום החוב הואיל וכל ההתקשרות, ובכלל זה ,  הליכי הזמנת הסחורה, תאום העיסקה והובלת הציוד , נעשתה אל מול הנתבע 1, ואף השיקים שנמסרו לתובעת נחתמו על ידי הנתבע 1 ונמסרו לה על ידו.

בכל הנוגע לחיובו של נתבע 2, התובעת טוענת, כי הואיל והינו הבעלים של המשק, נושא הנתבע 2, גם הוא, באחריות לפרעון החוב.

חובם של הנתבעים עומד איפוא, לטענת התובעת, על סך של 46,733 ש"ח (קרן). התובעת טוענת כי באי תשלום החוב, מפרים הנתבעים את החוזה עמה, נוהגים שלא בתום לב ומתעשרים שלא כדין.

טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים, כי התביעה אינה מגלה כל עילת תביעה אישית נגדם. לטענתם,  ההתקשרות נערכה עם המשק, הנמצא בבעלות הנתבע 2, והמשק הוא שהתחייב כלפי התובעת. כבר עתה חשוב להדגיש, כי הנתבעים אינם מציינים מהי אישיותו המשפטית של המשק.

לטענת הנתבעים, הזמנת הציוד נערכה על ידי הנתבע 1, מכח תפקידו כמנהל שכיר במשק, בשם המשק ועבור המשק בלבד. שוב נדגיש, כי לא נאמר, מיהו ומהו "המשק". לטענתם, נתבע 1  מעולם לא התחייב באופן אישי בהסכם עם התובעת.  הנתבע 1 טוען, כי מסירת השיקים לתובעת נעשתה על ידו כעזרה לאביו, נתבע 2, ואין בעובדה זו כדי לחייבו באופן אישי בחוב שאינו שלו.

לטענת הנתבעים, הצדדים סיכמו ביניהם, כי התמורה בסך 188,000 ש"ח  הינה סופית עבור כל הציוד, שסיפקה התובעת. לטענתם, התובעת לא נדרשה לספק חלקים נוספים מעבר לזו שצויינה בהזמנה המקורית, ולא היתה כל הסכמה לשלם לתובעת תשלום נוסף, מעבר לסכום זה.